יום שני, 14 ביולי 2014

אז זהו, שלא


מילא שהתכניות שלי השתבשו... אבל הקטנה מסרבת להשלים עם זה שהקייטנה של אמא היא לא מה שהבטיחו לה. 
ביום הראשון של החופש, ישבנו, חשבנו והכנו לוח מושלם. טוב, הוא היה הכי מצ'וקמק שיש אבל היא אהבה אותו.


לוחופש
אז נכון שהחלפנו את הימים, ונכון שהיו כמה פעילויות שהתפקששו (באופן חשוד, בבית הספר סירבו לחשוף את הציוד שצריך לכיתה א', החשיפה תהיה להורים בלבד - בערב שלפני יום הלימודים הראשון, נהדר), אבל היה לנו לוח! היא הלכה לישון מלאת ציפייה וקמה עם חיוך גדול.  

ואז... בוא נגיד, קרה מה שקרה.
הגן של הקטן הפסיק לתפקד ומצאתי את עצמי עם התכניות של אוגוסט ממש עכשיו. 
זה לא מצא חן בעיניה, בלשון המעטה... אבל היא הבינה שזה מה שיש. 
העברנו ימים שלמים בבית, עם חיבוקים, פינוקים, משחקים, וצחוקים. היא אפילו נהנתה מזה. 
ישנו יחד, בקמפינג אורבני שכזה.  

קמפינג אורבני, מומלץ (-;
חיים בעולם פנימי, שמח ושקט.

סתם שמיים
היא יוצרת מציאות
תקראו לי כשנגמר
(היא ביקשה כל כך יפה ולא יכולתי לסרב, הרגליים משתכשכות בדלי עם מים וקרח)


היא התקווה שלי. תקראו לנו כשהרעש יגמר.












אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה