ברגע אחד קלטתי אותה. בדרך כלל אני מעיפה מבט עצבני בכל רכב שחונה ממש
מול חלון הראווה (אסור לחנות שם ובכל זאת, ברחוב שכמעט תמיד אין בו חנייה, זה כמעט
בלתי נמנע...) וחוזרת לענייני.
אבל הפעם, המצלמה הייתה עלי והייתי בעיצומו של
חיפוש אחר זוויות ומקומות מעניינים לצלם בהם את הנעליים. לא יכולתי לבקש יותר,
משאית ישנה וחלודה, מלאה מכלי-גז משומשים! יש!!!!! התעלמתי מכל המבטים של העוברים
ברחוב והתחלתי לצלם, מהר! בכל רגע בעל המשאית יחזור והלוקיישן המושלם שלי יעלם...
כשהנהג חזר, יכולתי לראות איך הוא רואה פתאום את המשאית שלו באור קצת
אחר, בחיי.
כשפרסמתי את התמונה חברה שאני מאוד מעריכה את דעותיה, הגיבה "כמה זה יפה לפרסם בלי דוגמניות...."
ופתאום הבנתי עד כמה הנעליים עם אופי, וממש כמו שאני מצלמת אנשים, לכל נעל יש את
הזווית שמחמיאה לה.
אנשים אני יכולה לצלם כל היום. אבל חוץ מ-ים, אני כמעט ולא מצלמת נופים וגם לא חפצים דוממים.
אני מסתכלת, ומתפעלת וזהו.
ויש את הנעליים שאבא שלי מעצב, שהן כן חפץ דומם אבל גם קצת מעבר...
ויש עוד תמונות כאן
(לא שומרת את הנעליים לעצמי, אפשר לראות את כל הדגמים, והכתובות של החנויות באתר אדי כלאב)
אני מאד אוהבת לצלם דוממים אולי כי הרבה יותר מאתגר לקבל תמונה עם אופי .התמונות שלך מקסימות והנעליים מלאות אופי.
השבמחקתודה ריבי! מחמאות ממך - אני מסמיקה (:
מחקמקסים ! אני בעד צילומים בלי דוגמנית לנעלים ...
השבמחק:)
רינה