‏הצגת רשומות עם תוויות נעליים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נעליים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 20 בפברואר 2014

סבתא מאוסף פרטי

באחד מימי השישי בחודש שעבר זכיתי להיות שותפה לחוויה יוצאת דופן.
לכאורה, זו הייתה הפקת אופנה, מה כבר יכול לרגש? מלבישים את הדוגמנית, מאפרים אותה, מצלמים אותה וגמרנו. 
זה בדיוק מה שלא רצינו שיקרה. וב"רצינו" אני מתכוונת לאורית, רינה ואנוכי. דיברנו והתכתבנו במשך שעות. רצינו משהו אחר, רצינו יותר. אני כמובן הייתי מלאת ספקות לגבי מיליון דברים אבל איכשהו רינה הצליחה לשכנע אותנו עם האופטימיות הנפלאה שלה. עוד על התכנונים והביצוע תוכלו לקרוא בבלוג של רינה. ממליצה! 
קראתם? 
אז הבנתם שסבתא שלי נרתמה למשימה.
היה קל מאוד לשכנע אותה... סבתא שלי תעשה כל מה שאבא שלי יבקש ממנה, בלי להסס. אני מקווה שכל האימהות מאמינות ככה בילדים שלהם. וגאות בהם.

הכתבה הנהדרת של צופיה הירשפלד במוצ"ש של מקור ראשון
צילומים: דנה ישראלי | איפור: נעה גלבוע 

התמונות מההפקה נגעו בלב של הרבה אנשים. 
אבל בשבילי התוצאה, היותר מרגשת, של כל זה:





סבתא צביה | צילום: שלומית קזלו (מזל שהבאתי מצלמה!)
כובע: אורית אביעזר | נעליים: אדי כלאב
 הכנתי לסבתא שלי אלבום קטן עם התמונות. היא הוקסמה מעצמה, כאילו לא ידעה כמה יופי, חכמה וחוזק יש בה. יש יותר מרגש מזה?

יום שני, 10 בפברואר 2014

תמונה עם סיפור

ברגע אחד קלטתי אותה. בדרך כלל אני מעיפה מבט עצבני בכל רכב שחונה ממש מול חלון הראווה (אסור לחנות שם ובכל זאת, ברחוב שכמעט תמיד אין בו חנייה, זה כמעט בלתי נמנע...) וחוזרת לענייני.
אבל הפעם, המצלמה הייתה עלי והייתי בעיצומו של חיפוש אחר זוויות ומקומות מעניינים לצלם בהם את הנעליים. לא יכולתי לבקש יותר, משאית ישנה וחלודה, מלאה מכלי-גז משומשים! יש!!!!! התעלמתי מכל המבטים של העוברים ברחוב והתחלתי לצלם, מהר! בכל רגע בעל המשאית יחזור והלוקיישן המושלם שלי יעלם...
כשהנהג חזר, יכולתי לראות איך הוא רואה פתאום את המשאית שלו באור קצת אחר, בחיי.


כשפרסמתי את התמונה חברה שאני מאוד מעריכה את דעותיה, הגיבה "כמה זה יפה לפרסם בלי דוגמניות...." ופתאום הבנתי עד כמה הנעליים עם אופי, וממש כמו שאני מצלמת אנשים, לכל נעל יש את הזווית שמחמיאה לה.

אנשים אני יכולה לצלם כל היום. אבל חוץ מ-ים, אני כמעט ולא מצלמת נופים וגם לא חפצים דוממים. 
אני מסתכלת, ומתפעלת וזהו. 
ויש את הנעליים שאבא שלי מעצב, שהן כן חפץ דומם אבל גם קצת מעבר... 





ויש עוד תמונות כאן
(לא שומרת את הנעליים לעצמי, אפשר לראות את כל הדגמים, והכתובות של החנויות באתר אדי כלאב)