‏הצגת רשומות עם תוויות צילום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צילום. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 29 ביוני 2014

לצלם בפנים, לצלם בחוץ

אני אוהבת לצלם.
וסוף סוף יש לי מצלמה וגם פלאש.
וזה אומר שאני לא מבואסת מהתמונות של המסיבות בגן! (לא עוד תמונות חשוכות/מטושטשות/צהובות)
כלומר לא הכל מושלם אבל אני בהחלט מרוצה מהתוצאות עד כה:


איפה העוגה? בתנור של הגן...

הדבר הכי מרגש במסיבת הסיום - תמונת פורטרט 

המלצה לגננות - תשקיעו ברקע למסיבות! (הדלתות של השירותים ממש לא משתלבות עם הריקודים).
תזכורת לעצמי - במסיבות סיום לתפוס מקום ממש מול ההופעות (ולקנות עדשת זום, הגיע הזמן! המלצות יתקבלו בברכה).

וכדי להירגע מכל ההתרגשויות נסענו לספארי. אולי גם כדי להתרגל לחופש הגדול שמתחיל בעוד יומיים. 
הפעם הצלחתי לצלם קצת יותר מאת הגב שלהם עם רקע של כלובים...
פינת הליטוף שקקה חיים:

כן, הוא רץ ישר אלי!!!

נשיקה? או שלא...

וחוץ מהכיף של החיות, יש שם כמה פינות צילום מדהימות, מומלצות יותר בשעות הבוקר המוקדמות (עד 10) או אחר הצהריים (כשכבר מוצל):

☆ ליד הכלוב של הצבועים יש "מערה" מעצים ושורשים - אפשר להתנדנד על הענפים הנמוכים, לטפס או סתם לשבת.

☆ ליד המתחם המחודש של השימפנזים - יש צמחייה יפיפייה בצבעים של ירוק עם סגול וורוד. כדאי להתמקם לפני הילדים, כשהם מסתכלים על השימפנזים ואז כל הרקע של הצמחייה מאחוריהם. 

☆ ממש ליד הנמר, יש מבנה דמוי אדמה/אבנים, אפשר לשבת שם בכיף ואם לא רוצים לטפס יש גם ספסל שמוצל על ידי עץ גדול.

מצאתם עוד מקום קסום? ספרו לי!

קיץ מעולה לכולנו (:

יום שני, 10 בפברואר 2014

תמונה עם סיפור

ברגע אחד קלטתי אותה. בדרך כלל אני מעיפה מבט עצבני בכל רכב שחונה ממש מול חלון הראווה (אסור לחנות שם ובכל זאת, ברחוב שכמעט תמיד אין בו חנייה, זה כמעט בלתי נמנע...) וחוזרת לענייני.
אבל הפעם, המצלמה הייתה עלי והייתי בעיצומו של חיפוש אחר זוויות ומקומות מעניינים לצלם בהם את הנעליים. לא יכולתי לבקש יותר, משאית ישנה וחלודה, מלאה מכלי-גז משומשים! יש!!!!! התעלמתי מכל המבטים של העוברים ברחוב והתחלתי לצלם, מהר! בכל רגע בעל המשאית יחזור והלוקיישן המושלם שלי יעלם...
כשהנהג חזר, יכולתי לראות איך הוא רואה פתאום את המשאית שלו באור קצת אחר, בחיי.


כשפרסמתי את התמונה חברה שאני מאוד מעריכה את דעותיה, הגיבה "כמה זה יפה לפרסם בלי דוגמניות...." ופתאום הבנתי עד כמה הנעליים עם אופי, וממש כמו שאני מצלמת אנשים, לכל נעל יש את הזווית שמחמיאה לה.

אנשים אני יכולה לצלם כל היום. אבל חוץ מ-ים, אני כמעט ולא מצלמת נופים וגם לא חפצים דוממים. 
אני מסתכלת, ומתפעלת וזהו. 
ויש את הנעליים שאבא שלי מעצב, שהן כן חפץ דומם אבל גם קצת מעבר... 





ויש עוד תמונות כאן
(לא שומרת את הנעליים לעצמי, אפשר לראות את כל הדגמים, והכתובות של החנויות באתר אדי כלאב)