לצלם בפנים, לצלם בחוץ

אני אוהבת לצלם.

וסוף סוף יש לי מצלמה וגם פלאש.

וזה אומר שאני לא מבואסת מהתמונות של המסיבות בגן! (לא עוד תמונות חשוכות/מטושטשות/צהובות)

כלומר לא הכל מושלם אבל אני בהחלט מרוצה מהתוצאות עד כה:

איפה העוגה? בתנור של הגן...

הדבר הכי מרגש במסיבת הסיום - תמונת פורטרט 

המלצה לגננות - תשקיעו ברקע למסיבות! (הדלתות של השירותים ממש לא משתלבות עם הריקודים).

תזכורת לעצמי - במסיבות סיום לתפוס מקום ממש מול ההופעות (ולקנות עדשת זום, הגיע הזמן! המלצות יתקבלו בברכה).

וכדי להירגע מכל ההתרגשויות נסענו לספארי. אולי גם כדי להתרגל לחופש הגדול שמתחיל בעוד יומיים. 

הפעם הצלחתי לצלם קצת יותר מאת הגב שלהם עם רקע של כלובים...

פינת הליטוף שקקה חיים:

כן, הוא רץ ישר אלי!!!

נשיקה? או שלא...

וחוץ מהכיף של החיות, יש שם כמה פינות צילום מדהימות, מומלצות יותר בשעות הבוקר המוקדמות (עד 10) או אחר הצהריים (כשכבר מוצל):

☆ ליד הכלוב של הצבועים יש "מערה" מעצים ושורשים - אפשר להתנדנד על הענפים הנמוכים, לטפס או סתם לשבת.

☆ ליד המתחם המחודש של השימפנזים - יש צמחייה יפיפייה בצבעים של ירוק עם סגול וורוד. כדאי להתמקם לפני הילדים, כשהם מסתכלים על השימפנזים ואז כל הרקע של הצמחייה מאחוריהם. 

☆ ממש ליד הנמר, יש מבנה דמוי אדמה/אבנים, אפשר לשבת שם בכיף ואם לא רוצים לטפס יש גם ספסל שמוצל על ידי עץ גדול.

מצאתם עוד מקום קסום? ספרו לי!

קיץ מעולה לכולנו (:

חג אחד, שתי יבשות

סבא שלי ידע לעשות חגיגה מכל חג, אבל ליל הסדר היה המופע המרכזי שלו.
בכל שנה התאספו 30-40 בני משפחה (המשפחה שלנו והמשפחה של אחות של סבתא) בבית מלון או בית הארחה (בחדר אוכל נפרד, רק לנו) בצפייה למצות השמורות ולשאלות. השאלות. חלקן חזרו בכל שנה, והיו גם חדשות. היו תשובות מעניינות אבל אותי הכי הרשימה היכולת של סבא לשאול, לא לקבל כמובן מאליו את הטקסט, וגם לדעת להשאיר חלק מהשאלות בלי תשובות. 

סבא כבר לא איתנו, והשנה צבי הציע שנארח את הסדר אצלנו. זה היה פרויקט מאתגר וכיף. הקניות (הבית שלי נראה כמו מחסן), הניקיונות (החלק האהוב עליי), הבישולים (יצא טעים!) והאירוח (לדאוג לכולם + שלושה סבבים של: סידור שולחן-> הגשה->פינוי...). הכל עבר בשלום, היה נהדר וכולם אמרו שנהנו (דיברו על הסדר הבא אצלנו אז אני מאמינה להם). 

יומיים אחרי ליל הסדר כבר היינו בארה"ב. קצת מטורף, אבל רצינו להספיק את הכל! אז ארזנו מזוודות והמשכנו את החג עם הצד השני - המשפחה המורחבת של צבי (בתמונה). גם הם מתאספים בכל שנה, במלון שעובר הכשרה לפסח ומתאים את עצמו לאירוח של המון יהודים...
זה היה שבוע רגוע, של חופש ומנוחה. ארוחות בכל שעתיים, פטפוטים עם המשפחה (ויתרנו על ההרצאות והפעילויות) והרבה מנוחה. 

פסח נגמר ואנחנו עברנו הלאה - שבוע של כיף רק אנחנו והילדים. חילקנו את הזמן בין קניות ופעילויות לילדים. נוסעים לניו-יורק בקיץ עם הילדים? הנה ההמלצות והדיס-המלצות שלי:

☆ מפעל השוקולד של הרשי -  נהנו מאוד!!! יש שם כל מיני פעילויות, אנחנו בחרנו בטעימות שוקולד (נגה תסביר לכם הכל!) ובסיור באוטובוס שהיה מרתק במיוחד, אחרי שצבי תרגם את כל הסיפורים (-; יש בפנים גם נסיעה ברכבת קטנה, מאוד נחמד ומשעשע. אה, וגם מקבלים שוקולד במהלך ובסיום של כל פעילות, יאמי! 

☆ את הלילה העברנו במלון מעוצב ומקסים - נקי, עם בריכה וארוחת בוקר שיש בה הרבה דברים כשרים (וכלים חד"פ).




☆ ארץ האמיש - הגענו למוזיאון שהוא בעצם שיחזור של חוות האמיש. הסיור היה בסדר אבל היה מאוד קשה לעקוב אחרי ההסברים של המדריכה. הסתובבנו והצטלמנו קצת. הילדים מאוד נהנו להאכיל את הכבשים ולשחק בחוץ. יש פארק שעשועים שנפתח לקראת הקיץ, ונראה מאוד נחמד.






☆ מפעל הצבעים של קריולה - כיף! הוא ממוקם באמצע שומקום, אבל שווה ביותר! 4 קומות של פעילויות מהנות ומעניינות, שקשורות למוצרים שלהם. הצטלמנו, הדפסנו וצבענו תמונות של עצמנו, המסנו צבעים לתבניות בצורות שונות, ציירנו בצבעים זוהרים בחושך, הדפסנו תוויות של צבעים עם השמות שלנו, יצרנו טוש ועוד המון דברים נחמדים!



☆ גן החיות של הברונקס - גן חיות ענק! גן חיות זה תמיד כיף. מומלץ מאוד, בילוי של כמה שעות טובות (אפשר גם יום שלם). מזל שהבאנו את העגלה כי המרחקים עצומים, לא שמנו לב כמה הלכנו ורק בסוף היום הרגשנו את העייפות. יש שם כל מיני פעילויות בתוספת תשלום - סרטים בתלת-מימד, צביעת פנים, רכבות ורכיבה על גמלים. 


☆ מוזיאון הילדים של ניו-ג'רזי - עולם קטן לילדים! חלל של קומה אחת שמחולק לפינות בנושאים שונים - חלל, רפואה, טלוויזה, מבצר, רכבת, בנייה, מחול, מוזיקה, אוכל, פרה-היסטוריה ועוד... הילדים נהנו מאוד, אין דברים כאלה בארץ. חייבת לציין שהמבנה קצת מחניק ושאני וצבי רצינו לטפס על הקירות אבל יש אפשרות לקבל חותמת ולצאת ולהיכנס שוב באותו היום (לנו הספיקו כמה שעות).

 ☆ מגרשי משחקים - בכל מקום שבו היינו! 

חזרנו מלאי חוויות (החזקתי יפה בלי לכתוב על השופינג!) היה פשוט כיף להיות יחד.

ולמי שהחזיק מעמד עד לכאן, יש לי הפתעה! אני יודעת כמה כיף להסתכל בתמונות מהחופשות, אבל לא תמיד הן יוצאות טוב. אני מזמינה אתכם לשלוח לי תמונה שלכם מחופשה משפחתית שאתם אוהבים אבל לא יצאה כל כך מוצלחת (כהה/בהירה/צבעים מוזרים)  - ואני אנסה לתקן אותה! 
אם התמונות שלכם מעולות, אשמח גם סתם לשמוע על חופשה משפחתית נהדרת - איפה הייתם? מה עשיתם?

מחכה לתמונות שלכם (: 

שלומית
 

כרוניקת משלוחי מנות

גילוי נאות: אני לא אוהבת את פורים, לא אוהבת להתחפש, ורק המחשבה על כל הממתקים שמקבלים במשלוחי מנות עושה לי רע.

ובכל זאת, פורים וצריך לשמוח... אז אני שוקעת כל כולי בהכנה של משלוחי המנות, מחכה בסבלנות ודי מהר החג הזה נגמר.

השנה זאת שנת הזכוכית שלי. לראשונה יש לי ארונות במטבח עם זכוכית "סבתא", רוב כלי ההגשה שלי הם מזכוכית וכל צנצנת זכוכית שנקראת בדרכי נשטפת ונשמרת לאחר השימוש. אז הבחירה בצנצנות למשלוחי מנות הייתה מתבקשת... וגם ידעתי בדיוק איך אני הולכת לשדרג אותן. את הרעיון ראיתי בכמה מקומות באינטרנט וזו הייתה הזדמנות מצוינת לנסות אותו.

היו בדרך כמה אתגרים:

הקטן שלי שרצה מאוד לשחק עם החיות....

וגשם שלא הפסיק לרדת במשך שבוע - "בדיוק" כשאני צריכה לרסס ולייבש את המכסים...

(הפעם ריססתי בחוץ, נגד כיוון הרוח ועם מסיכה- מסקנות מפרויקט הריסוס האחרון שלי)

כדי לא להילחץ, ויתרתי על אפייה בבוקר פורים ובחרתי להכין "נשיקות" שנשמרות מצוין בתוך הצנצנת הסגורה, כך שהיה זמן לארוז כמו שאני אוהבת- טדאאם:

מדבקות לוח גירי של יעל יניב

פורים שמח! מקווה שתמיד תמצאו משהו שמח, גם בדברים שאתם פחות אוהבים (-;

סבתא מאוסף פרטי

באחד מימי השישי בחודש שעבר זכיתי להיות שותפה לחוויה יוצאת דופן.

לכאורה, זו הייתה הפקת אופנה, מה כבר יכול לרגש? מלבישים את הדוגמנית, מאפרים אותה, מצלמים אותה וגמרנו. 

זה בדיוק מה שלא רצינו שיקרה. וב"רצינו" אני מתכוונת לאורית, רינה ואנוכי. דיברנו והתכתבנו במשך שעות. רצינו משהו אחר, רצינו יותר. אני כמובן הייתי מלאת ספקות לגבי מיליון דברים אבל איכשהו רינה הצליחה לשכנע אותנו עם האופטימיות הנפלאה שלה. עוד על התכנונים והביצוע תוכלו לקרוא בבלוג של רינה. ממליצה! 

קראתם? 

אז הבנתם שסבתא שלי נרתמה למשימה.

היה קל מאוד לשכנע אותה... סבתא שלי תעשה כל מה שאבא שלי יבקש ממנה, בלי להסס. אני מקווה שכל האימהות מאמינות ככה בילדים שלהם. וגאות בהם.

הכתבה הנהדרת של צופיה הירשפלד במוצ"ש של מקור ראשון
צילומים: דנה ישראלי | איפור: נעה גלבוע 

התמונות מההפקה נגעו בלב של הרבה אנשים. 
אבל בשבילי התוצאה, היותר מרגשת, של כל זה:

סבתא צביה | צילום: שלומית קזלו (מזל שהבאתי מצלמה!)
כובע: אורית אביעזר | נעליים: אדי כלאב

 הכנתי לסבתא שלי אלבום קטן עם התמונות. היא הוקסמה מעצמה, כאילו לא ידעה כמה יופי, חכמה וחוזק יש בה. יש יותר מרגש מזה?

תמונה עם סיפור

ברגע אחד קלטתי אותה. בדרך כלל אני מעיפה מבט עצבני בכל רכב שחונה ממש מול חלון הראווה (אסור לחנות שם ובכל זאת, ברחוב שכמעט תמיד אין בו חנייה, זה כמעט בלתי נמנע...) וחוזרת לענייני.

אבל הפעם, המצלמה הייתה עלי והייתי בעיצומו של חיפוש אחר זוויות ומקומות מעניינים לצלם בהם את הנעליים. לא יכולתי לבקש יותר, משאית ישנה וחלודה, מלאה מכלי-גז משומשים! יש!!!!! התעלמתי מכל המבטים של העוברים ברחוב והתחלתי לצלם, מהר! בכל רגע בעל המשאית יחזור והלוקיישן המושלם שלי יעלם...

כשהנהג חזר, יכולתי לראות איך הוא רואה פתאום את המשאית שלו באור קצת אחר, בחיי.

כשפרסמתי את התמונה חברה שאני מאוד מעריכה את דעותיה, הגיבה "כמה זה יפה לפרסם בלי דוגמניות...." ופתאום הבנתי עד כמה הנעליים עם אופי, וממש כמו שאני מצלמת אנשים, לכל נעל יש את הזווית שמחמיאה לה.

אנשים אני יכולה לצלם כל היום. אבל חוץ מ-ים, אני כמעט ולא מצלמת נופים וגם לא חפצים דוממים. 

אני מסתכלת, ומתפעלת וזהו. 

ויש את הנעליים שאבא שלי מעצב, שהן כן חפץ דומם אבל גם קצת מעבר... 

ויש עוד תמונות כאן

(לא שומרת את הנעליים לעצמי, אפשר לראות את כל הדגמים, והכתובות של החנויות באתר אדי כלאב)

חורף שכזה

החורף הזה עובר מהר... עם המון ימים יפים! שטופי שמש ולא כל כך קרים.

כשאני חושבת על זה, זה החורף הראשון שאני לא קופאת בו מקור. ובגלל זה אני מאושרת.

צ'ק ליסט חורפי, קצר וקריטי מבחינתי:

* כרובית בתנור – יש.

* גרביונים צבעוניים – יש.

* והכי חשוב – בעל מפנק שמדליק את המזגן לפני שאני יוצאת מהשמיכה (-: יש.

אז מה עושים בחורף שכזה? נוסעים לספארי!

היה מזג אוויר מושלם והחיות שמחו מאוד לראות אותנו:

מאז הקטן מבקש כל יום ללכת לגן... חיות...

בגדים ושקיות

בגדים ושקיות. בגדים ושקיות. 

זאת הייתה התפאורה שליוותה אותי בחודש האחרון. 

וזה לא נגמר. 

אני יכולה לומר בכנות, שלא הערכתי נכון את גודל הפרוייקט. ובדיעבד טוב שכך, אחרת כל מה שקרה לא היה קורה...

הנה התקציר - ציפיות מול מציאות:

השלל - אחרי שהבאתי מסבתא את השקיות מצאתי את עצמי די מהר מוקפת בהרים של בגדים. ביקור שני אצלה חשף עוד ועוד שקיות וגם שמועות על מסתור נוסף, בקומה העליונה. עכשיו נותר לי רק לקוות שבאמת לא נשארו שם בגדים.

המיון - מלאכת המיון הכה אהובה התגלתה כחסרת היתרון המרכזי שלה - סידור המחשבות. זה היה כמעט בלתי אפשרי מול הכמויות המטורפות ואני יכולה לקבוע בוודאות שעומס הפריטים האלה הקשה עלי להתפקס ולתקתק עניינים כמו שאני עושה בדרך כלל. 

פרסום המכירה - נתקלנו בשלל תגובות, מהאוהדות ביותר ועד הלא אוהדות ביותר... הכי קשה היה להסביר את איכות הפריטים שאספנו ושאלו לא "שאריות" ביגוד של הילדים אלא פריטים מקסימים שמחפשים ילדים שילבשו אותם. 

המכירה עצמה - הבית התמלא בנשים שיודעות להעריך בגדים, ובילדים שלמדו דבר או שניים על "קיימות". וזה היה כיף, לשמח אותם, ולתת לשמחה שלהם למלא אותי. 

הבוקר שאחרי - בניגוד למכירה הקודמת (שהשאריות ממנה קיבלו מקום של כבוד בחדר האורחים שלי, עד למכירה הבאה) חשוב לי שהבגדים יגיעו לילדים שילבשו אותם. אז השקיות מחכות יפה לפיזור - כתומות לתרומה, אדומות לגן של הקטן, ירוקות לחלוקה במשפחה המורחבת, ורודות לחברות... 

****

ולסיכום, אז כן, היה מאתגר, אבל היה שווה. 

תודה גדולה לחברות המקסימות שהיו שותפות לכל זה.

והפרוייקט הבא...? אל דאגה, כבר יצא לדרך (-;